מילון- האות ל’
- לא אחת – מדי פעם, לעתים מזומנות.
- לא בכדי – לא לחינם, לא לשווא.
- לא דובים ולא יער – לא היו דברים מעולם.
- לא הניד עפעף – בקור רוח.
- לא יכירנו מקומו – לא מתאים לסביבתו.
- לא יסולא בפז – יקר מאוד.
- לא יצאה שעה קלה עד – לא עבר זמן רב.
- לא כל שכן – בוודאי ובוודאי, אדרבא.
- לא ליקק דבש – התאמץ.
- לא לעולם חוסן – אין חסינות מפני כישלון.
- לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן – בחירה באופציה הפחות גרועה.
- לא מדובשך ולא מעוקצך – אל תשבח ואל תגנה.
- לא מעלה ולא מוריד – לא משנה דבר.
- לא משתמע לשתי פנים – חד משמעי.
- לא נס ליחו – עדיין כוחו במותניו.
- לא נקף אצבע – לא התערב, ישב בחיבוק ידיים.
- לא ראי זה כראי זה – אין שני הדברים דומים.
- לא תחסום שור בדישו – גישה סלחנית למעשי מעילה שוליים.
- לאבות – לרצות (משמש לרוב בשלילה).
- לאבק – לנקות מאבק.
- לאה – עייף, יעף, יגע, אפס כוחו.
- לאומני – פטריוט.
- לאט – לחש.
- לאין שיעור – ללא גבול.
- לאלתר – תיכף ומיד.
- לאשורו – במדויק.
- לב אבן – אכזריות, חוסר רחמים.
- לב בשר – רחמנות, רכות.
- לבו טוב עליו – מרוצה.
- לבו נוקפו – מתחרט.
- לביא – אריה, ליש, כפיר, שחל.
- לבילי – בלתי יציב.
- לבירינת – מבוך.
- לבל – כדי שלא, פן, שמא.
- לבלר – פקיד, מזכיר, טפסר.
- לגאלי – חוקי.
- לגטו – בנשימה אחת, ללא הפסקה (במקור מונח מוסיקאלי).
- לגיון – יחידה צבאית גדולה.
- לגיטימי – חוקי, לגאלי, קביל.
- לגין – 1. כד; 2. קופסה, תיבה.
- לדאבונו – לצערו, להוותו.
- לדגול – להאמין במשהו ולהפוך אותו לאידיאל.
- לדידו – לגביו, מצידו.
- לדלוק – לרדוף.
- להב – החלק החד של סכין או חרב.
- להג – פטפוט, דברי הבאי והבל.
- להד”ם – ראשי התיבות של לא היו הדברים מעולם, הדברים אינם אמת.
- להה – עייף, לאה, יגע.
- להוותו – לצערו, לדאבונו, לרוע מזלו.
- להלכה – באופן תיאורטי, בכוח, דה יורה.
- להלן – בהמשך.
- להקל ראש – לזלזל.
- לוגיקה – תורת ההיגיון.
- לוז – יסוד, תמצית, עיקר, לשד.
- לוז – שקד.
- לוח חלק – אין לו דיעות או ידע מוקדם, טאבולה ראזה.
- לוט – 1. עטוף, מכוסה; 2. חומר המצורף למכתב.
- לוט בערפל – לא ברור, לא ידוע.
- לוליני – סלילי.
- לויאלי – נאמן, שומר אמונים.
- לוקאלי – מקומי.
- לזות שפתיים – רכילות מרושעת.
- לחלוחית – רטיבות, לחות.
- לחם חוק – דבר שאין לוותר עליו, חיוני.
- לחם חוקו – הרגל שיש לו, עניין שבשגרה.
- לחם חסד – דבר שניתן בנדבה או במתנה.
- לחם צר – מזון מועט ומצומצם.
- לטיפונדיה – אחוזה.
- לטישת עיניים – נעיצת מבט ממושך.
- לטנטי – חבוי, סמוי, כמוס, צפון, גנוז.
- ליבה – גרעין, לב, החלק המרכזי.
- ליבוי – הגברה, גירוי.
- ליבוי יצרים – שילהוב, הגברת היצרים.
- ליבון – בירור, הבהרה.
- ליברה – יחידת משקל, ליטרה.
- ליברל – שואף לחירות הפרט ולפיתוח היוזמה החופשית.
- ליחוך פינכה – חנופה, התרפסות.
- ליחך – 1. נגס, לעס; 2. השמיד, כילה.
- ליטוש – 1. שפשוף, השחזה; 2. שיפור, שכלול, עיבוד (בעיקר של יצירה).
- ליטרה – יחידת משקל, ליברה.
- ליל שימורים – לילה שלא ישנים בו.
- לילות כימים – עבודה מאומצת.
- לימד זכות – טען לטובת מישהו, סניגור.
- לימד חובה – טען לחובת מישהו, קיטרג.
- ליסטים – שודד, גזלן.
- לירה – כלי פריטה.
- לירי – פיוטי.
- ליש – אריה, כפיר, לביא, שחל.
- לית – אין.
- לית דין ולית דין – אין משפט ואין שופט, איש הישר בעיניו יעשה.
- לית מאן דפליג – אין התנגדות, אין חולק, אין עליו עוררין.
- ללא כחל וסרק – בגלוי, ישירות.
- ללא רבב – מושלם, ללא דופי.
- למגינת ליבם – לצערם.
- למוד סבל – מורגל בסבל.
- למותר – מיותר, לא נחוץ.
- למכביר – בשפע, הרבה.
- למפרע – 1. על מה שכבר נעשה, בדיעבד; 2. מראש, אפריורי.
- למצער – לכל הפחות, מינימלי.
- למראית עין – כלפי חוץ, לכאורה.
- למרגלותיו – ליד רגליו. בהשאלה: בחלק הנמוך שלו.
- למשעי – נקי ביותר, באופן חלק.
- לן – ישן.
- לנוכח – לנגד.
- לסוטה – מעיל נשים קצר, עליונית.
- לעג לרש – להזכיר לאדם את חולשתו.
- לעו דבריו – דיבר לא ברור.
- לעז – שם רע, דיבה, גנות.
- לעט – אכל, בלע, זלל.
- לעיל – למעלה, קודם לכן.
- לעילא ולעילא – משובח, הטוב ביותר.
- לפדות – להחזיר, להשיב.
- לפי עניות דעתי – אמירת הצטנעות למי שמביע דעה מנוגדת.
- לפלות – להוציא כינים.
- לפלל – לקוות, לצפות, לייחל.
- לפנים משורת הדין – הקלה בדין, סלחנות.
- לפעות – לגעות, להשמיע קול יבבה.
- לפרקים – לפעמים, לעיתים.
- לפת – תפס, אחז, חפן.
- לפתח חטאת רובץ – החטא מפתה.
- לץ – ליצן, מרבה לצחוק, קל דעת.
- לצון – צחוק, היתול, ליצנות, מהתלה.
- לקוני – קצר ותמציתי, ענייני.
- לקות – ליקוי, פגם, מום בגוף או בנפש.
- לקח עיתותיו בידיו – לקח את הזמן.
- לקט – אוסף.
- לקיש – מאחר לבוא.
- לרבות – ובכלל זה.
- לריק – לחינם, לשווא, בכדי.
- לרפות ידי מישהו – לייאש.
- לשבט או לחסד – לטוב או לרע, לזכות או לחובה.
- לשד – תמצית, לוז.
- לשון בני אדם – שפה ברורה ומובנת.
- לשון הרע – רכילות, דיבה, לעז.
- לשון סגי נהור – שימוש במילה במשמעות הפוכה.
- לשון שקוצים – ניבול פה.
- לשיעורין – טיפין טיפין, לא בבת אחת.
- לשם שמים – לא לתועלת אישית.
- לשרש – לעקור מהשורש.
קורס פסיכומטרי אחד על אחד